פסק-דין בתיק ע"פ 8668/11

השופט ח' מלצר:

1.             לפנינו ערעור על חומרת העונש שנגזר על המערער על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט י' שפסר) ב-ת"פ 31272-07-10, בתאריך 9.10.2011.

           להלן אביא בקצרה את הנתונים הצריכים להכרעה.

2.             המערער הורשע על-יסוד הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב אישום מתוקן - בעבירות הבאות: אחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית (עבירה לפי סעיף 7(א)+(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973(להלן: הפקודה ועבירת הסמים, בהתאמה) וכן סחיטה בכוח (עבירה לפי סעיף 427(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977) (להלן: חוק העונשיןועבירת הסחיטה, בהתאמה).

           הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש, ובית המשפט המחוזי הנכבד גזר על המערער עונש של 30 חודשי מאסר בפועל ו-15 חודשי מאסר על תנאי, כשהתנאי הוא שהמערער לא יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו כל עבירה מסוג פשע. כן הושתו על המערער עונשים של קנס כספי בסך 5,000 ש"ח והוא נדרש לפצות את המתלונן בסך 2,000 ש"ח. בנוסף הופעלו על המערער מאסרים מותנים שהיו תלויים ועומדים כנגדו באופן הבא: מאסר של 15 חודשים, שאותם על המערער לשאת במצטבר לעונשים שנגזרו בגזר הדין, ו-6 חודשי מאסר שאותם ישא בחופף להם.

3.             המסכת העובדתית שבבסיס כתב האישום עוסקת בשני אירועים:

             האירוע הראשון הינו נסיעה של המערער עם נאשם נוסף בפרשה, ד"מ, מערד לערוער, נסיעה שבמסגרתה המערער וד"מ נפגשו, על פי תיאום מראש, עם אדם שמסר להם שק שהכיל סם מסוג קנאבוס במשקל 5 ק"ג והעבירו את הסם - לאחסון בביתו של נאשם נוסף בפרשה, מתוך כוונה לסחור בו. נסיעה זו התבצעה באמצעות רכבו, ברשותו ובידיעתו של א"א, מעורב נוסף בפרשה, אשר הורשע גם הוא בעקבות הסדר טיעון, במסגרת כתב אישום נפרד.

           האירוע השניהינו אירוע מתמשך של סחיטה והפעלת אלימות כלפי הקטין י"ק (להלן: המתלונן), במטרה לקבל ממנו אקדח, שהמערער וא"א חשבו שנמצא ברשותו. א"א לא לקח חלק בהפעלת האלימות הפיזית כלפי המתלונן, אך היווה דמות משמעותית בביצוע העבירה, בין היתר, כמי שדרש מלכתחילה את האקדח מהמתלונן והיה מתוכנן לקבלו, אם היה נמסר למערער בעקבות הסחיטה והפעלת האלימות.

4.             ערעור זה מבוסס ברובו, כפי שיפורט להלן, על השוואה בין עונשו של המערער לבין העונש שהושת על א"א. לפיכך, אפרט כבר עתה את עיקרי גזר הדין שהושת על א"א, אשר הורשע גם הוא, כאמור בעקבות הסדר טיעון, במסגרת כתב אישום נפרד. על א"א הושתו 24 חודשי מאסר בפועל ושמונה חודשי מאסר על תנאי, כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירה מסוג פשע במשך שלוש שנים. כן הושתו עליו קנס בסך 10,000 ש"ח וחילוט רכבו לטובת המדינה.

טענות המערער

5.             המערער טוען כי שגה בית המשפט הנכבד קמא כשאבחן את עניינו של המערער מזה של א"א. המערער יוצא נגד קביעת בית המשפט קמא כי: "יש אכן מקום להביא בחשבון כלל השיקולים בעניינו של הנאשם את גזר דינו של [א"א], ואולם, שלא כדברי הסנגור, כרף תחתון דווקא באופן מובהק, על כל המשתמע מכך" (ההדגשה שלי - ח"מ).

           לטענת המערער חלקו של א"א בפרשה היה משמעותי מזה שלו עצמו, בהיות א"א "הרוח החיה" מאחורי ההתרחשויות, וזאת חרף העובדה שא"א לא ביצע את מעשי האלימות, מושא עבירת הסחיטה, במו-ידיו. אמירה זו מבסס המערער על קביעות בית המשפט בגזר דינו של א"א במסגרת ת"פ 31328-07010 begin_of_the_skype_highlighting ללא תשלום 31328-07010 end_of_the_skype_highlighting ותוך שהוא מפנה לע"פ 2952/08 וג'די אגבריה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.1.2009), שם נאמר כי:

"זה האחרון היה חכם דיו כדי לא לפגוע במתלונן במו ידיו, ובחר לעשות זאת על ידי אחרים, תוך שברור לו מהם כלי המשחית בהם עתידים שלוחיו להשתמש. לפיכך, יש לראות בעבד אלעזיז שותף מלא לירי לעבר המנוח ולחבלות שנגרמו לו בידי המערער וראדי. בנסיבות אלו אין זה מתקבל על הדעת שעונשו של המערער יהיה חמור מזה שהושת על עבד אלעזיז..."

           המערער טוען עוד כי גם בהיבט העבר הפלילי לא ניתן להצדיק אבחנה בינו לבין א"א, וזאת, לטענתו, נוכח המרשם הפלילי של א"א, שכולל שמונה רישומים בגין מגוון עבירות, לרבות עבירות אלימות.

6.             טענה נוספת שמעלה המערער, מעבר לטענות בדבר אחידות הענישה, היא כי בית המשפט הנכבד קמא שגה כשלא נתן משקל ראוי לנסיבות מקלות שעמדו לטובתו, ביניהן: השלב המוקדם שבו הודה המערער בחלקו בפרשה ושיתוף הפעולה שלו עם רשויות החקירה, שתרם רבות, לטענתו, לפיצוח הפרשה; המצוקה שבה מצויים המערער ובני משפחתו עקב שיתוף הפעולה של המערער עם גורמי אכיפת החוק; והעובדה שמערער ממשיך לסייע גם כיום לרשויות.

דיון והכרעה

7.             לאחר עיון בחומר שהוגש לנו ושמיעת טענות הצדדים, אציע לחבריי לדחות את הערעור ברובו, כפוף להקלה מסוימת בעונשו של המערער, שתפורט בפיסקאות 14 ו-15 שלהלן.

           את טעמי לתוצאה זו - אפרט מדי בסמוך.

8.             עקרון אחידות הענישה נגזר מעקרון השוויון, שהוא גם כלל יסוד בתורת הענישה, והוא מורה כי על מצבים דומים מבחינת אופי העבירות והנסיבות האישיות של הנאשמים ראוי להחיל, במידת האפשר, שיקולי ענישה דומים (ע"פ 9792/06 חמוד נ' מדינת ישראל, בפיסקה 16 (לא פורסם, 1.4.2007)). אחד היישומים של עקרון אחידות הענישה הוא כי כאשר שניים מורשעים בביצוע עבירה בצוותא-חדא, אחריותם המשותפת תבוא לידי ביטוי בעונש דומה שיוטל עליהם (ע"פ 9937/01 חורב נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(6), 738, 752 (2004)).